אחד מהדברים הבסיסיים ביותר שחשוב לבדוק עוד לפני שמתחילים בפעילות שיווקית כלשהי באתר זה ההיבט המשפטי. בואו נודה בזה – רובנו לא מכירים את החוקים והדקויות. גם בגלל שאנחנו לא עורכי דין וגם כי לעיתים אנחנו מתעצלים לחקור את הנושא האפור הזה לעומק. “מה כבר יקרה? מקסימום אם יהיו בעיות נעשה שינויים, העיקר כבר לעלות לאוויר לא?”…
אז הזמנתי לכאן את אחת מעורכות הדין המומחיות לדיני אינטרנט – רחל אלקלעי, להסביר לנו קצת על הנושא ואיך אפשר להימנע מתביעות מיותרות. רחל היא הבעלים של משרד עורכי הדין אלקלעי ושות’ ועוסקת בתחום דיני האינטרנט כבר למעלה מ-11 שנה.
בניית אתר אינטרנט וניהולו השוטף, בדומה לבניית בית חדש, דורשת תכנון וידיעה של כללי יסוד חשובים. במאמר זה אעסוק בנקודות העיקריות שעליכם לבדוק בבניית “הבית” החדש שלכם, האתר שלכם באינטרנט, ובניהולו החוקי והנכון.
התחומים שנעסוק בהם כאן הם:
רבים סבורים בטעות כי בחירת שם האתר היא דבר אקראי וכי ניתן “לתפוס” כל שם אם הוא פנוי. האמת היא שדבר זה אינו נכון. שם אתר, גם אם הוא פנוי, יכול להיות סימן מסחרי רשום או מוכר היטב של חברה ישראלית או חברה זרה. ולכן תפיסת השם – מבלי בדיקה האם השם חוקי כאמור, יכולה לחשוף את בעל האתר לתביעות משפטיות.
היבט נוסף של חשיבות שם האתר: פתחתם אתר אינטרנט והשקעתם במותג שלכם, האם תוכלו בבוא היום להגן עליו מפני מתחרים ?
התשובה היא שככל ששם האתר שבחרתם יותר בנאלי – או בשפה המשפטית יותר “מתאר” או גנרי – כך חלשים הסיכויים שלכם להגן עליו, במיוחד אם לא הצלחתם להוכיח שהשם שבחרתם מזוהה איתכם באופן בלעדי.
חברת “זר מתוק” המתמחה בהכנת זרי פרחים השזורים מממתקים, הגישה תביעה על-סך 500,000 ש”ח כנגד מתחרותיה – “פרחי ליאת” ו”שלומי מולאים”, בטענה להטעיית צרכנים וגניבת עין. לפי התביעה, באתר האינטרנט של פרחי ליאת מצוין הביטוי “זר מתוק” וזאת בכדי שהאתר יופיע בתוצאות מנועי החיפוש באינטרנט ביחד עם אתר התובעת. כמו כן, טענה התובעת כי “פרחי ליאת” בחרה לכנות את שמות הזרים שהיא מוכרת באתר, בשמות הדומים לשמות בהם משתמשת התובעת. בנוסף, טענה התובעת כי “שלומי מולאים” מפעיל אתרי אינטרנט שונים לממכר מתנות וזרי ממתקים, תחת השם “זר מתוק” ותוך שימוש בשם המתחם בעברית “זרמתוק”.
ואולם, השופט מאיר יפרח דחה את הטענות, בנימוק שהשם “זר מתוק” הוא לכל היותר בעל משמעות תיאורית. ”לא הוכח כי השם ‘זר מתוק’ רכש משמעות משנית בתודעת הצרכנים כשמו של בית עסק או של מוצר המזוהה באופן מובהק ובלעדי עם התובעת”. יצויין כי זר מתוק לא הצליחה לרשום סימן מסחרי על שם זה קודם לכן .עוד ציין השופט בהכרעתו כי אין מקום להפקיע את הכינוי זר מתוק מרשות הרבים ולייחד אותו לתובעת.
לסיום, זר מתוק לא ראתה נחת בהשקעה שלה בשמה – מתחריה יוכלו גם הם להשתמש בו בפרסומיהם. לכן חשוב לחשוב היטב ולקבל יעוץ בבחירה שם האתר שלכם לפני שקונים את הדומיין.
בשנים האחרונות נבחנה חוקיותם של מודלים רבים באינטרנט למשל: אתרים שמבצעים ליקוט מודעות מאתרי אינטרנט מתחרים – כגון אתר ALLJOBS , אתרים לשיתוף קבצים, אתרי הימורים, אתרים שמשדרים משחקי כדורגל ללא היתר ועוד. לא נוכל בסקירה זאת לבחון את כל המודלים כמובן אך נפרט מספר דוגמאות.
לסיכום, בטרם בניית אתר חדש – מומלץ לבדוק האם האתר שלכם פועל על פי מודל חוקי וזאת עוד לפני בחירת שם האתר.
תקנון האתר הוא מעין “פוליסת ביטוח” של כל אתר. בתקנון בעל האתר מגדיר את תנאי השימוש של הגולשים באתר ואת תנאי הפטור שלו מאחריות.
במידה והאתר מאפשר גם לגולשים להעלות תכנים, התקנון הוא המסמך המשפטי המחייב את הגולש להעלות תכנים חוקיים בלבד, להזהירו לא להעלות תכנים המכילים לשון הרע או תכנים המפרים זכויות יוצרים וכיוב’ וכמו כן, זהו המקום שבו מצהיר בעל האתר כי אינו אחראי לתכנים המועלים על ידי הגולש. אלה הם מקצת בלבד מהסעיפים החשובים בתקנון.
חשוב מאד לנסח את התקנון בקפידה. ישנם אתרים בהם אורכו של התקנון הינו עמודים רבים וכמובן שיש להתאים את תוכן התקנון לפעילות המתבצעת באתר ולחוקים של המדינה שאליה מופנה האתר. מומלץ גם לחייב את הגולשים לאשר באופן אקטיבי כי קראו והסכימו לתקנון.
המשתמשים באינטרנט, נושאים בגין מעשיהים באחריות אזרחית ופלילית, בדיוק כמו מחוץ לאינטרנט. למשל: אחריות בגין הוצאת לשון הרע באינטרנט, אחריות בשל הפרת זכויות יוצרים באינטרנט, אחריות בשל הפרת הפרטיות וכו’ והם חייבים בחובה חוזית מול תקנון בעל האתר.
מרבית התכנים המקוריים המופיעים באתרי אינטרנט מוגנים, בזכויות יוצרים. הכוונה לתמונות, לטקסטים, קליפים, שירים, עיצוב האתר, הלוגו ועוד. רק היוצר של התכנים הנ”ל זכאי לעשות שימוש או מיסחור שלהם ב
אינטרנט. ועל כן כל
העתקה (כולל הורדה של שירים וסרטים ), ללא הרשאה מפורשת של היוצר או בעל הזכות, עלולה להוות הפרת זכויות יוצרים. יצויין כי בניגוד לאמונה הרווחת בציבור, לא ניתן להעתיק מאמרים מאתרי אינטרנט, גם אם מאזכרים את שם הכותב ואת שם האתר , ללא רשות.
הדבר היחידי שמותר לעשות הוא מה שמכונה “שימוש הוגן” וגם זאת למטרות מוגדרות כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
יצויין כי סכומים אלה שנפסקו בשתי הדוגמאות נמוכים מהתקרה שמאפשר החוק –בסך 100,000 ש”ח וזאת ללא הוכחת נזק.
ההחלטה לבנות אתר אינטרנט, צריכה להיות מלווה בהסכמים מסודרים עם בונה האתר, מעצב האתר וכל הספקים הנוגעים בדבר. לצערנו נתקלנו במקרים רבים של אתרים שעלו על שרטון ונתקעו בבניתם מאחר ולא היה הסכם מסודר עם גופים אלה.
על כן, במידה ואתם בעלי אתר אינטרנט, עליכם לערוך הסכם ולדאוג למשל לכך שכל הזכויות על התכנים יהיו שייכות לכם. כמו כן, מומלץ מאד לקבוע לוחות זמנים מסודרים לעבודה, ומנגנון מהיר לישוב סכסוכים.
באתרים רבים נהוג לתת קרדיט לבונה האתר. מומלץ להסדיר גם נושא זה מראש בחוזה וגם את השאלה האם בונה האתר יוכל להציג את האתר בתיק העבודות האינטרנטי שלו.
לשון הרע מוגדר בחוק איסור לשון הרע כדבר שפרסומו עלול (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם. (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.
כללי לשון הרע חלים גם באינטרנט.
השאלה המעניינת היא האם יחשוף בית המשפט את זהותו של אדם המוציא לשון הרע במעטה אלמוניות ?
התשובה נכון להיום היא לא וזאת נקבע לא מכבר בפסק הדין המפורסם של בית המשפט העליון בעניין רמי מור.
רמי מור, מטפל אלטרנטיבי הוכפש בשמות גנאי באינטרנט על ידי אדם אלמוני. מור הגיש תביעות נגד 013 ונגד בזק בינלאומי כדי לחשוף את זהותו של האלמוני. בית המשפט המחוזי פסק כי בתנאים מסוימים יורם מסך האנונימיות. אך רמי מור בחר להגיש ערעור לביהמש העליון ושם התהפכה לחלוטין התוצאה. נפסק שם שאין אפשרות כלל לחשוף פרטי גולשים בישראל כי אין חקיקה ראויה.
התוצאה המעשית: רמי מור לא יוכל לתבוע את המזיק האלמוני. גם אנחנו – שאר אזרחי מדינת ישראל לא נוכל לתבוע מוציא לשון הרע אלמוני אך אפשר להגיש תלונה לחקירה במשטרה, וכל זאת, עד שהכנסת תתיחס לסוגיה.
דיני הגנת הצרכן נועדו לתכלית שהינה שקיפות מלאה, מתן מידע ללא סייג ופירוט מלא וזאת בכדי שהצרכן יוכל לכלכל את צעדיו בהתאם כאשר ברשותו נמצא כל המידע.
מטרת החוק היא להגן על הצרכן מפני עושק, הטעיה, מעשי מרמה, ולדאוג לכך שלצרכן תהיה כל אינפורמציה אפשרית על פרטי העסקה וטיבה.
בכדי להשיג זאת, בחוק נכללת בהרחבה חובת הגילוי. בחובה זו ישנו איסור להטעות את הצרכן, לנצל את מצוקתו, חולשתו הגופנית או הנפשית של הצרכן או את אי ידיעתו של השפה. כמו כן אסור להפעיל כל השפעה בלתי הוגנת על הצרכן.
דיני הגנת הצרכן חלים על מקרים בהם אחד הצדדים הוא בעל העסק והשני הוא הצרכן.
בבואנו לרכוש שרות או מוצר באתר אינטרנט, קודם כל נשאלת השאלה האם על העסקה חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973, או הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981.
השאלה הבאה שנשאלת היא האם העסקה המבוצעת באתר אינטרנט היא סוג של חוזה צרכני?
שאלה זו נדונה בפסק דין חבר אבשלום (ת”ק 2385/07 חבר אבשלום נ’ חב’ “סופסטייל”), בו אתר מכירות באינטרנט תמחר מוצר במחיר אחד, הצרכן הזמין את המוצר וביקש לרכוש אותו, אך בית העסק פנה לצרכן וביקש להתנער מהעסקה על בסיס הטענה כי חלה בתום לב טעות בציון המחיר. האתר טען כי על פי תקנון האתר הקונה מקבל שיחת טלפון משירות הלקוחות של האתר וכי העיסקה נשלמת רק עם קיום שיחה זו בה כל תנאי העסקה נבדקים
בית המשפט בחן את השאלה המרכזית והיא כאשר, כדברי הקונה, יש מחיר נקוב, האם זכותו של הקונה לקנות את המוצר במחיר נקוב זה או שמא “טעות לעולם חוזרת” כדברי מנהל החברה בעלת האתר?
נקבע כי, חוק הגנת הצרכן חל גם על אתרי אינטרנט ולקונה זכות לדרוש את קיום העסקה במחיר הנקוב שנקבע. כאשר הצרכן מבצע עסקת מכר כלשהי באינטרנט או מצד שני אתר האינטרנט מבצע עסקת מכר של מוצרים או שירותים, יש לפנות לחוק הגנת הצרכן בכדי לדעת את זכויותינו וחובותינו.
כמו כן נפסק כי כאשר חלים דיני הגנת הצרכן שהם דינים שלא ניתן להתנות עליהם (דינים קוגנטיים), הם יגברו על דיני החוזים הרגילים, אפילו אם הלקוח הסכים להליך אחר.
לפי סעיף 36 לחוק הגנת הצרכן, יחולו הוראות חוק זה, על אף כל ויתור או הסכם נוגד.
זה תקף גם בעולם האמיתי וגם בעולם וירטואלי בו בעל האתר יכול להתנות לפי רצונו בחוזה שבאתר שלו. וכפי שציין בית המשפט בפס”ד חבר אבשלום – היות והפסיקה קבעה כי על מסחר באינטרנט חלים הכללים שחלים בעולם המציאותי אין כל סיבה לסטות מכך עתה. אתרי מכירות אינם יכולים לקבוע בתקנון האתר הוראות המנוגדות לחוק הגנת הצרכן.
פסק דין זה הוא אזהרה לכל בעל אתר אינטרנט מסחרי, המתריע בפניהם כי חובתם לבדוק את התנאים שהם קובעים בתקנון אתר האינטרנט שלהם ואת התאמתם להוראות חוק הגנת הצרכן. הימנעות מכך עלולה להביא לידי תביעות, חבויות ובעיות אחרות.
חוק הגנת הצר
כן מסדיר את זכותו של הצרכן ל
בטל עסקת מכר מרחוק.
קובעות את התנאים שבהם צרכן רשאי לבטל הסכם ולקבל בחזרה את כספן. כמו כן קובעות התקנות את אופן החזרת התמורה, האם חלים דמי ביטול ומהם המקרים בהם אין זכות ביטול לצרכן. תקנות אלה מחייבות כמובן גם את המכירות באמצעות אתר האינטרנט.
לאור העובדה כי רשת האינטרנט חוצה גבולות גיאוגרפיים, נשאלת השאלה באיזה בית משפט יש להגיש תביעה כאשר מתבצע באינטרנט מעשה המהווה עילה לתביעה.
לשאלת הסמכות הבינלאומית באינטרנט יש פתרונות רבים, להלן חלק מהאפשרויות:
בפסק דין שטיינברג נ’ לוי (שלום ירושלים, 2007 ) נקבע כי ברוב המקרים של תביעות באינטרנט, הסמכות המקומית משתרעת על תחומי כל הארץ.
סקרתי לעיל בקצרה כמה מהנושאים החשובים ביותר שיש להכיר בעת הקמת אתר אינטרנט ובזמן ניהולו. אין בסקירה תמציתית זו כדי להיות ממצה והיא אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי אלא נועדה בכדי לתת הבנה כללית בלבד. חוקי האינטרנט והפסיקה הינם דינאמיים ונמצאים בהתפתחות מתמדת. בדיוק כמו לפני כל עסקה חשובה אשר אתם עומדים לבצע, אנו ממליצים לכם לפנות לייעוץ אישי לעו”ד המתמקצע בתחום לקבל יעוץ ראשוני.
לשאלות תגובות או הערות היכנסו לפורום דיני אינטרנט
תודה רבה לרחל על המאמר המעמיק והמרתק! הנושא המשפטי פחות הוזכר כאן בבלוג ולכן רציתי לשאול אתכם אם זה מסוג הנושאים שהייתם רוצים לראות כאן יותר? ואם כן, איזה נושאים בדיוק? ובכלל – עם אילו שאלות וקשיים משפטיים אתם מתמודדים כחלק מהעבודה היומיומית? אשמח אם תשתפו כאן מהנסיון שלכם.
קרדיט לתמונה: palmdoc_mmr